ספר אורחים תמונות, קטעי וידאו, עיתונות הדליקו נר זיכרון משפחה וחברים
כותבים
על אלון דף הבית
Yep, My partner and i continually create 100% on my own money (in one hour of trading) using this tactic. The important thing is to choose the right share. http://www.marketwatch.com/story/consumer-confidence-down-online-spending-up-michael-zimmermans-hedge-fund-sees-mcommerce-as-future-of-retailing-2013-09-24 Tips about Account Operations prentice capital management Currently, virtually whatever which can be done inside real life can be accomplished on the web. Through online social network to real-time talking, the online world delivered shut down countless breaks throughout the world it rapidly growing globalization. Shopping ended up being simply no exemption.
אלון יקירי, בפסח יחול יום הולדתך.. אבל אין לך יום הולדת, כיון שבעצם אתה חי מאז ומעולם. רוחך לא נולדה ברגע מסויים, והיא לא תמות לעולם.אתה נפש רגישה שבאה לעולם בתוך גוף גשמי שידעה להבין ולהקשיב לכל. אין מקום שהוא רחוק מידי. איתך מעבר לימי ההולדת, ןלאורך חיי הנצח.
ח' באב תשס"ו. חיילי חטיבת אלכסנדרוני כבר התקדמו לתוך לבנון בלילה הקודם ואנחנו התכנסנו בחורשת אלונים קטנה סמוך לקו דיווח 83. הטנקים בסדר תנועה ואנחנו בתוך החורשה מסתתרים מההפגזות, מחכים לחשיכה והסירנות עולות-יורדות והן נשמעות היטב בינות לעצים. החושך יורד על גבול הצפון ואתם מגיעים אלינו, לטנק ג'. ולמרות שחשוך ניכר בקולכם שאתם מודאגים וחוששים. "הכל יהיה בסדר" אנחנו עונים, "אתם עוד תראו שנצחק על הכל ועוד יהיו לכם הרבה סיפורים לספר בעתיד לנכדים". זאת הייתה הפעם האחרונה שראינו אתכם בחיים.
ועוד שנה עברה, מי היה מאמין לחשוב שהיית אמור לחגוג יום הולדת 26 לא שוכחים אותך כאן למטה
ליהודית בנצי קרן ושרון ,חושבים עליכם מחבקים ואוהבים. לא נשכח את אלון לעד. יחד עם כל בני משפחתי אתכם ביום זה וכל השנה .
ושוב מגיעים לאותו יום ארור בו נפגשים כל החברים מהכיתה והשכבה בבית העלמין הצבאי כדי לחלוק לך כבוד. והפעם בצורה כה סמלית זה אפילו יוצא יום לפני "יום ההולדת שלך". אנחנו בינתיים מתבגרים ומתקדמים בחיים: לימודים, עבודות ואפילו נישואים... ואתה. אתה נשאר צעיר לנצח. וחסר המון... אוהב אותך!
היינו במחנה שלך אלון, חשתי שעדיין אין את המתכון, המסביר איך מתגברים על האבדון, מה עושים בנידון? שהכל מזכיר אותך אלון, אני אוכלת רימון= נזכרת בך אלון, קוראת עיתון - עם אלון, חשה עלבון-עם אלון, מביטה מהחלון- מחפשת אותך אלון, הנכדה אוחזת בדובון- ואתה בזכרוני עולה אלון, מחפשת את הדרכון- צף החיוך המבין שלך -אלון, אתה לא בארכיון -אתה איתנו אלון, אני יודעת היום היית לומד בטכניון - אלון, אני שואלת את ריבון- למה לקחת את אלון? ל מ ה ? אוהבים אותך המון המון אלון, נוח על משכבך בשלום.
אלון היקר, חלפה לה עוד שנה וביום הזה הלב מתמלא עצבות וגעגוע למה שהיה ובמיוחד למה שאמור היה להיות, באהבה גדולה.
אני חושבת עליך המון ותמיד תמיד רואה אותך בעניים של אימך ואחותך קרן אתה פה איתנו כל הזמן.
ליהודית בנצי קרן ושרון ,אינני מפסיקה לחשוב עליכם , אוהבת מחזקת ומחבקת אותכם בחום יחד עם כל בני משפחתי ,
לזכרם של שלושת האל"פים!
ולחשוב שהיום אתה בן 25...המילה חלל היא כל כך מתאימה...
Hey brother! Even though that Im far away at the moment, I'm still close in spirit! You're in my heart in every second! Sorry for not being there for the memorial! RIP Your Bro
חמש שנים עברו, ואני עוד זוכרת את היום שהודיעו לי שנפת, אז לא הצלחתי לבכות, היום אני רק חושבת עליך והדמעות נמצאות לי בגרון. אנחנו ממשיכים בחיים שלנו, ולצערנו אתה לא איתנו. יהיה זיכרך ברוך אנחנו לא שוכחים אותך כאן למטה
ביום השנה לנפילת אלון היקר, דע לך נער יפה ויקר שחסרונך קורע את הלב תמיד ושהמחשבות נודדות אליך במיליוני צורות וםנים.
לבנה מתקדמת צפונה ונמנעת מלנסוע על צירים. עוקפים תהום באמצע כפר מרווחין, לצד ואדי בעומק מאות מטרים. שבעה טנקים מצטופפים בעמדה שבין שיחין לרג'אמין. אור עולה באוכף בין שני הכפרים. שלושה באוגוסט, יום חמישי - עולים לעמדות לחפות לחי"רניקים הדיאמטרים מצפצפים. שריקה. פיצוץ. דממה. עשן סמיך סמיך ממלא את העמדה. אש פגזים לחילוץ, ארטילריה יורדת על הכיפה הסמוכה. עוד טילים ולא יודעים מאיפה משגרים. נסיונות גרירה והכבל נקרע. מסוק נוחת בתחתית העמדה. שיחת מוטיבציה בתדר הפלוגה. פצמ"ר תאורה. וכל הדרך בחזרה. כבוד ותהילה לנופלים!
למשפחה היקרה,אתם בליבי תמיד.
ליהודית בנצי קרן שרון וכל המשפחה ,ביום זה ,אתכם ,חושבים עליכם,ומחבקים חזק,ויודעים שאין דקה שאלון לא נוכח בחייכם.יהי זכרו ברוך .
אתה חסר אחי!!!
משפחת פיינטוך היקרה איתכם ביום קשה זה גלעד שינדורף תותחן צוות ד'
בעוד יומיים אתקשר, ככה דיברת. וקולי הגמגום שאל: אתה ניכנס? כן, נשמע קולך בהגה מוזר. אתה פוחד? שאלתי לא. בעוד יומיים אתקשר אמא. בינתיים איספי לי כתבות על השריון. למזכרת ביקשת. הכל! כשאחזור ארצה לקרוא. דיבורי השתהה, ומיד הוספתי, בודאי. אקנה את כל העתונים. שמור על עצמך הפצרתי בו, מעלימה את דאגתי עוד יומיים אתקשר הבטחת במסירון ששלחת אלי. האמנת שתחזור חי מהקרבות. פני הולטו בכר בנסיון להרדם. עיני מלאו דמעות ליבי חווה שברון. עוד יומיים הוא יתקשר אנא בני, אמירתך אל תפר. הן הבטחת עוד יומיים נדבר .
ערב יום הזיכרון ואי אפשר שלא לחשוב עלי, עברו כבר כמעט חמש שנים, ואי אפשר להאמין. יהיה זיכרך ברוך.
האמת שהגעתי לכאן במקרה, מתוך חיפוש קרובים, כי סבא שלי נפטר לפני חודש והייתה לו חברת ילדות בשם פיינטוך, בת של ספר מלודז', לפני המלחמה. בכל אופן.. מצאתי את עצמי קורא את כל דף התגובות הזה. הייתי מילואימניק במלחמה הזאת ויצאתי ממנה עם תחושות קשות, ועם הרבה הזדהות עם החיילים שעל בשרם המלחמה צועדת. אנשים חטפו שם בזמן שהפוליטיקאים ממשיכים לחרחר לנו מעל לראשים... אני מאחל לכם, משפחתו וחבריו, שלא תדעו עוד צער. אלון נראה בחור מקסים, ומה הפלא כשכולם כאן מקסימים כל כך - קורצתם מחומר טהור, אין ספק. נשמתו עדן, הוא יושב עם החברה הטובים.
4 שנים לקרב רג'אמין. יהי זכרם ברוך.
אין מילים. המחשבה שמעסיקה זה איך מתמודדים? איך המשפחה אמורה לעקל את האובדן, מה עושים מעכשיו? אלון רציתי רק לומר שאתה מוזכר בכל הארועים המשפחתיים ואתה מלווה אותנו ביום יום. רק לפני לא מעט זמן אמרתי לאימי שהיה מעניין לדעת מה יכולת להספיק עד עכשיו. תמיד איתך אחוות השריון.
גם בימים האלה אחי, כמו לפני שלוש שנים ומשהו, אתה חסר. מתגעגע...
חושבים עליך המון וכל יום! אתה חסר, אחי
אתה חסר...אני מאוד מתגעגעת
א לון יקירי
כבר עברו שלוש שנים. שלוש שנים מאז חצינו את הגבול צפונה לעבר אדמת לבנון. כבר עברו שלוש שנים מאותו בוקר יום חמישי שנדמה כי נמשך לנצח. היינו תשעה צוותים אולם חזרנו רק שמונה. חבולים, כואבים וכועסים, כשדמעות בעיניינו חונקות את הגרון. השנים חולפות אולם הזיכרון לא יחלוף לעולם. תהא נשמתם חברינו צרורה בצרור החיים לעד.
אתה שם למעלה ופה כולם למטה מתגעגעים וזוכרים אותך תמיד לעד נשמתך בגן עדן לעולם יהי זכרו ברוך לעד...
בערב יום העצמאות שהחגגיות כבר החלו לאחר שיום הזיכרון חלף אז הגשתי שוב כמה אתה חסר, עמדי שם בפארק בחגיגות, ובצד ראיתי את החברים הקרובים שלך וידעתי שעם הייתה חיי היום הייתה שם איתם באותו רגע, והיית חסר, התמונה לא הייתה שלמה. כמעט שלוש שנים עברו, כל אחד המשיך בחיים שלו ורק חבל שאתנ לא בין כולם.
דווקא היום, יותר מתמיד מהדהד לי בראש המשפט הקבוע שלך "למה באלימות?". יום כל כך קשה. מתגעגעת המון לשיחות שלנו, לתמונות של בוני שתמיד היית שולח. להכל.
אני עוד זוכר שראיתי אותך עם הפציעה, ועדיין שכנעת אותי להתגייס לשריון. בסופו של דבר הגענו לאותה החטיבה ואני כאן היום, אזרח, ואתה שם. אני אוהב אותך, ותמיד אמשיך לאהוב ולזכור. גיא
כבר אפשר לראות את שטח ישראל באופק: גבעות הגליל העליון המיוערות, החורשה בה חיכינו לרדת החשיכה, גגות ישובי הצפון וביצורי מוצב "יקינתון". כל אלה נגלו לפנינו בבת אחת עם צאתנו מכפר מרווחין. עוד כמה רגעים ונחצה את הגדר. נחצה אותה ושוב נחרוץ עם זחלי הטנקים שלנו תלמים באדמת ארץ ישראל. בקרוב שוב נוכל לפתוח את המדפים לרווחה, לרדת מהכלים ולנשום במלוא הריאות. אנחנו נוכל, אבל אתם כבר לא...לעולם לא נשכח! יהי זכרכם ברוך!
יהודית בנצי קרן ושרון,אתכם בכאבכם היום כמו בכל יום.מעריצים את יכולת הנתינה שלכם.את העשיה והשיתוף אוהבים ומחבקים.
אלון...הרבה זמן לקח לי לעכל שאתה איננו...אבל ברור לי שיותר טוב לך...אני נזכר בחטיבה ובתיכון איך תמיד היית שם לצד כל אחד.איך יצאנו לסרטים ולמסיבות ועוד אירועים.איך היינו נהנים בכדורסל באילן וכל מסירה בינינו הייתה חייבת להסתיים בסל.אני מתגעגע אליך המון ונזכר המון.בזמן הקצר שהיית איתנו החדרת בנו אושר ושמחה שבלעדיה היינו אנשים שונים.בכל אחד מאיתנו יש השפעה טובה שלך.תמיד תישאר בלב...יהי ברוך זכרך אח!!!
3 שנים היינו ביחד בכיתה בחטיבה , ולמען האמת לא יצא לי להכיר אותך כל כך טוב ... לא ניסיתי כל כך , כי אתה יודע איך זה אצל ילדים כל אחד תקוע עמוק בתוך העולם שלו. ומאז שהלכת חשבתי הרבה , אם זה בערב לזכרך , או אם זה באתר שבנו לך, שכל כך השקיעו בערב ובאתר שזה רק מראה את האהבה העצומה שאנשים רוכשים כלפיך ,או אפילו רק מלשמוע איך אנשים אומרים את השם שלך בכובד - כובד שמתאר כמה שאתה אדם חשוב ואהוב. אני מסתכל על התמונות שלך ושומע את הסיפורים הרבים עליך , על כל הטוב שהיה מושרש בך, ועל כל אהבת הזולת שתמיד בה התמדת. " 3 שנים היינו ביחד בכיתה בחטיבה ולמען האמת לא יצא לי להכיר אותך טוב" , פספסתי בן אדם גדול ! יהי זכרך ברוך גיבור !
דברים שנאמרו בטיול שנערך לרגל יום הולדתו ה- 22 של אלון יז' ניסן 12.4.09 - מידי שנה בחול המועד פסח יום הולדתו של אלון החלטנו לשתף אתכם החברים, ידידים , משפחה ומכרים במסע אביב כדרך לביטוי הגעגועים והאהבה. הטיול הוא מסע התמודדות. המפגש עם החברים, בני המשפחה והמכרים הרבים המשתתפים מאפשר לכולם להבין שמותר לצחוק ולשמוח, לחיות ולהמשיך במסע החיים ואף להפיק את המירב מאובדן כה טראגי. המסע הנפלא שאתם לוקחים בו חלק הוא כהנחת זרי פרחים, כביטוי של השלמה. זוהי דרכנו לאפשר לכל מי שמנסה להתקרב- להיות. למרות הקושי והמבוכה- להגיע קרוב לרצות לחבק ולהיות איתנו, עם אלון וביחד כולנו- כמו שאלון תמיד אהב. השנה בחרנו לערוך את המסע לזכרו- בצפת בגלל נוף ילדותו. אלון אהב לבקר ולשהות במחיצת סבו וסבתו ובני משפחתו הענפה. אהב לטייל בסמטאות צפת, לבקר בתערוכות ובמוזיאונים לשמוע מפי דודתו לידיה שתדריך היום את סיפורי הגבורה ההסטורים בשילוב המיסטיקה היהודית, שהוו מזיגה הרמונית ומאוחדת למרות הניגודים. כמו מהותו של אלון ששאף להרמוניה בכל הרבדים. שמחה על השתתפותכם.
מתגעגע אליך אחי. אוטוטו יום הולדת 22, ואיתו גם טיול הזכרון...
היום הסעתי את האמא יהודית במונית במהלך הנסיעה קיבלתי טלפון מבני החיל יהודית הקשיבה לשיחה בסוף הנסיעה סיפרה לי על בנה אלון ונתנה לי את תפילת הדרך לא הםפקנו עוד לדבר ליבי היה איתה דמעתיכל היום כשעברתי על האתר בערב גילתי שאלון זל נהרג ביום ההולדת שלי יהי זכרו ברוך
שמי חוימארגון "נאוה"ארגון סיוע לנפגעי טרור ומשפחות השכול מנסה לאתר את מס הטלפון שלכם כדי להזמינכם לארועים של הארגון אודה לכם אם תצרו קשר לעדכון פרטים 02-5790614 תודה מראש!
אלון, היית חסר לנו באירוע המשפחתי, אלה ממש גדלה והיתה חלק בילתי נפרד מהשמחה. אתה חסר לכולם.יש לך משפחה מדהימה תשמור על כולם מלמעלה. אוהבים אותך.
תקופת החגים עכשיו ואתה חסר כל כך אוהבת ומתגעגעת עד אין קץ
אלון , בחייו ובמותו, תורם רבות לאנשים בסביבתו. ביניהם, כמוני, שלא הכירוהו כלל. אך מרגישים קרובים, אחרי שהכירו את סיפורו (בעיקר מהאתר ). נוכחותו הברוכה קיימת. הוא מופיע בחלומות, ומחייך. מברך ושומר. עליכם, המשפחה. שנה טובה.
שמונה בערב, ח' באב 2006. חושך מוחלט בחוץ ורגעים של שקט מורט עצבים בין העצים בחורשה הקטנה בסמוך לגבול. אני והתותחן שלי אלי יושבים על התובה של הטנק שלנו, טנק ג' ומחכים לפקודת הכניסה ללבנון. מהחושך נשמעים קולות, אלה קולותיהם של אלון וצוותו שבאו לדבר איתנו, עם הוותיקים ולבקש עיצות. מצאתי את עצמי מסתכל על אלי במבט של חוסר אונים. מה עושים במצב כזה שבו לא אוכל אולי בפעם הראשונה לתת עיצה כלשהי בנידון, כי הרי אף אחד מאיתנו לא התנסה במשהו דומה בעברו בפלוגה. ניסינו לעודד,לשמור על מצב הרוח. חתמנו במשפט - "חכו חבר'ה ,עוד תראו שנשב ביחד אחרי שכל זה יגמר ונצחק על כל מה שהיה". אבל לצחוק כבר לא נוכל. איך בכלל אפשר לתפוס שבפעם הבאה שנראה אתכם, זה יהיה בעמוד הראשון של ידיעות אחרונות, בדממה מוחלטת, מועקה כבדה ודמעות בעיניים. אומנם עברו שנתיים מאז, אך לעולם לא נשכח! יהי זכרכם ברוך!
העיניים,או העיניים מדברות ואומרות את הכל.אני כיוצר סרטים כבר מזמן לא ראיתי עיניים כאלו שמביעות רגשות ורגישות בעוצמות כאלו.ליבי ליבי איתכם
אנירוצה להגידשאני גם רוצה לעושותצבא להגון על המדינה מפני האיוב שלנו החמאס והחיבלה אבל אני רוצה להיות הצבאבמיטרה כולה אני חושבות שכל אחד מי אזרחי ישראל צריך לשמור על המידינה שלנו וגם עם זה קשה לא לוותר לעצמונו לנסונת להתגבר על הפחד שיש לנו ולעזור למדינת ישראל שנו היפה והפרחת ובקיצוקר אני מירי ממן מאחלת לכםשתהיו חזקיים ושתמשיכולהיות אזרחיים שאכת להם מהמדינה שלנו ולא ללכת לזלזל במה שאולהיים נתן לנו שלכם תמיד לעד בכל מה שאתם שצריים אני ילדהחרוצה
אלון, אני זוכרת את היום שהלכת כמו אתמול עדיין לא קולטת שאלי כבר לא תחזור איפה שהוא בלב עדיין יש תקווה שתשוב בחזרה.. כבר עברו כמעט שנתיים מאז שככה פתאום הלכת.. געגועים קורעים את מיתרי ליבי. יושבת ונזכרת בימים שהיינו כלום ביחד יושבים, רוצה לשוב אל הימים שהיה רק טוב.. אני יושבת וכותבת לך ודמעות חונקות את גרוני.. אני מצטערת אלון שלא כתבתי לך עד עכשיו פשוט זה היה חזק ממני.. למרות שלא הכרנו כל כך טוב היינו מסתובבים עם אותם חברים וכך הכרנו, היית ילד מדהים שכל מה שרצינו לעשות קיבלת באהבה ובחום. עוברים להם הימים וכך גם השנים אבל אותך אף פעם לא שוכחים.. אוהבת ומתגעגעת לילך...
צער עמוק ממלא את ליבי שלא הכרתי את אלון הבחור המקסים, יחד עם זאת יודעת אני שבזכות בחורים כמו אלון אנחנו חיים בארץ הזוואין לנו ארץ אחרת.משתתפת בצערכם.מחבקת!
היום אני מירינכנסתי לאתר של אלון הילטתי לכתוב לכם ולו אני גם משתטופת בצערכם שילד כזה יפה .חתיך וחייכן נהרג במלחמה.. והוא לא סתם נהרג הוא נהרג כדי שתיה לנו מדינה שאנחנו ולא רק אנו וגם העם יהודי יואכל לחיות בה. ואניגם אתמול הופעתיבפנימיה שלי בטקס יום הזיכרון לחילי צהל ונפעגי האויב. שלכם תמיד לעד מירי ממן
אני סאלח לומד בבית ספר רגבים בקרית חיים , עוד מעט הטקסים מתחילים , טקסי הזיכרון לחיילי צהל שנהרגו במלחמות. העובדה שלמדתי על החיל אלון פיינטוך על סיפורו האישי,נותן לי את ההרגשה כאילו אני מכיר אותו ,ועכשיו אני לא מפחד אני מבין שיש חיילים גיבורים כמוך אלון שמגינים עליי. אחרי שלמדתי להכיר אותך אני מרגיש שאני לא בצרות אני בטוח יותר ,עצמאי יותר חזק יותר, כל הרגשות האלה הם בזכותך אלון, בזכות הכוח שקיבלתי מהכרותי איתך למשפחה של אלון לאבא אמא ואחיות אני סאלח רוצה להגיד לכם שאני ממש מבין שאתם עצובים ויש לכם צער בלב אבל אני מבקש תמשיכו לחיות תהיו חזקים אל תישברו אוהב אותכם סאלח מרגבים בקרית חיים
קוראים לי נתנאל דהן אני לומד בבית הספר רגבים בקרית חיים. אתמול הנחנתי זר בטקס הזיכרון לחללי מערכות ישראל . היום המורה רותי איצקוביץ לימדה אותנו על החייל האמיץ אלון פינטוך . למדתי עליו דרך הסיפורים והאתר . במיוחד התרשמתי מהעובדה שנפצעתה וחזרתה להילחם . הרי יכולתה להשתחרר . איזה הקרבה הקרבתה נלחמתה בשביל המדינה כדי שנוכל לחיות חיים שקטים שבזכותך אנחנו קיימים . אני מרגיש כמה אתם סובלים על אובדן בנכם שנהרג במלמה . אבל תתעודדו שבנכם נלחם בשביל המדינה והביא לכם כבוד . אני תמיד אזכור את אלון
לאלון ילד נאמן וטוב לב והוא מצליח בהכול וכואב גם לי עלזה שהוא מת אבל זה טוב גם שהוא נלחם למעננו שיהיה לי ארץץץץץץץ לחיות בה בשקט בלי פחדדדדדד .אמיר סינג בית ספר רגבים קריית חיים
היום זה יום זכרון לחללי צהל ואני למדתי על אלון פיינטון מתוך האתר שבנית לכבודו .להורים שלו אני יודעת שזה קשה שבן מהמשפחה נהרג ואני משתתפת בצערכם ממני דוגית ממן מרגבים בקירת חיים ואני תמיד יזכור ולעולם לא ישכח אותכם ואת כולם אתם תמיד תישארו אצלי בלב
עוד יום זיכרון,השני במספר מי היה מאמין? עדיין קשה לקלוט שאתה לא פה איתנו עדיין כואב לשחזר את השיחה האחרונה עדיין צובט לראות את התמונה שלך על המקרן, בין שמות הנופלים. מתגעגעים אליך פה
עוד יום זיכרון הגיע ושום עולות לי בראש התמונות שלך ומחשבות בלתי פוסקות עליך, אני עוד זוכרת את הפעם האחרונה שראיתי אותך עוד הייתי בקורס ניפגשנו בתחנת הרכבת של באר שבע, אמרתי לך שלום בקצרה והמשכתי ללכת, מי יכול היה לתאר לעצמו בזמנו שזאת תהיה הפעם האחרונה שאני יראה אותך, ושאחרי זה לא נוכל להפסיק לחשוב עליך. מתגעגעים אליך כאן למטה, וחושבים עליך...
אני אושרי והיום למדתי להכיר חיילים שנהרגו במלחמה האחרונה ,נכנסתי לאתר שלך והכרתי אותך לעומק ,ראיתי את ילדותך ואת בגרותך ,ראיתי שהתגייסת לצבא הפכת להיות חייל בישראל,ראיתי שיש לך משפחה נהדרת שאוהבת אותך ,שהיית חשוב להם והם גאים בך,גם אני שהכרתי אותך רק היום גאה להדליק לזכרך נר זיכרון,ואני מרגיש בטחון שכאלה הם החיילים האמיצים ששומרים עלי,אני מצדיע לך אלון.
קוראים לי אילנית אני בת 17וחצי לומדת בבית ספר רגבים בקרית חיים,היום הדלקתי נר לזכרו של אלון פיינטוך,היום למדתי עליך,היום הכרתי אותך,והבנתי שהיית אדם מיוחד,ולחייל יש תכונות מיוחדות,שיש לו משפחה תומכת ושכולם אוהבים אותך ואתה חסר לכולם,ולמרות שלמדתי להכיר אותך רק היום אני כבר מתגעגעת...אילנית
למשפחת פיינטוך שלום רב שמי משה יונה ואני משתתף בצערכם על כך שאיבדתם בן משפחה יקר אני יכול להגיד שהיום יום הזיכרון לחללי צה"ל ואני מזדהה עם האסון האישי שלכם,ואני גם יכול להגיד לכם שזו גבורה גדולה לחיילים שנהרגו על מנת להגן על המולדת ועל מדינת ישראל ואני אישית חושב שכל אחחד ואחד מאיתנו צריך להגן על המולדת שלנו ממני משה יונה תלמיד תלמיד תיכון:בית חינוך רגבים קרית חיים
משפחת פיינטוך היקרה שלום!!! קוראים לי יאיר ביטון,אני לומד בבית ספר רגבים בקריית חיים, למדתי היום על בנכם היקר אלון פייטוך,שהיה אדם מקסים ולחם למען מדינת ישראל,חשוב לזכור ולא לשכוח.אני מקווה שיהיה שלום ושלא יהיו מלחמות,אני מאחל לכם שיהיו רק ימים שמחים ובלי מלחמות. יאיר ביטון בית ספר רגבים קריית חיים.
היום נכנסתי לאתר של אלון ואני משתתף בצערכם שהבן שלכם נהרג במלחמה ,אנחנו חיים כאן בזכותו שהגן עלינו. תהיו חזקים ותשמרו על עצמכם, כואב לי מאוד מאוד שבחור יפה ומוצלח כזה נהרג כדי לתת לנו אפשרות לחיים. נתנאל שטרית בית חינוך רגבים קרית חיים
"..זה שוב אותו הגעגוע כמו דיבוק, כמו שריפה הוא מתפשט בי ונוגע בכל מקום - אתה." מילותייה של אתי אנקי לא נותנות לי מנוח. ביום שלישי האחרון י"ז ניסן, יום הולדתך, נאספנו בני משפחה וחברים לחגוג את היום בו קיבלת חיים, בלעדייך אלון. נפגשנו בבוקרו של יום ובאמצעות טיול במרחביה המדהימים של ארצנו, היינו איתך ביום הולדתך, אלון. בין עצי האלון ראינו את החיוך שלך, את אהבתך לטבע ולבני אדם, את שמחת החיים שלך, הרגשנו אותך מלטף ומחבק את אותנו בטוב ליבך ועיניך עטפו אותנו. לעולם תמשיך לבעור בעצמותינו. אוהבת, אדוה.
ימי פורים תשס"ח. והחיוך של אלון זכור לטובה..
אלון, ילד/גבר חייל יפה. אתר מרשים ונוגע ללב. משפחה, התעודדי. אוהבים אתכם בכל העולם. כואבים את כאבכם ומתפללים להקלה. יעל, ארה"ב.
If some lives form a perfect circle, other take shape in ways we cannot predict or always understand. Loss has been part of my journey. But it has also shown me what is precious. So has love for which I can only be grateful
הייתי חובש פלוגתי באימון הבסיסי של אלון, אני חושב שהחיוך בכותרת העמוד, אומר הכל! יהי זכרך ברוך! ואתם משפחה יקרה, אני מקווה שתדעו רק נחת ושתתעטפו רק בזכרונות נעימים וחמים. שנדע ימים ובים יותר!
אני הייתי מפקד בפלוגת הצמ"פ של אלון. אומנם אלון לא היה בצוות שלי, אבל היה עם הצוות שלי בחדר. אני זוכר איך כל בוקר כשבאתי לבדוק את נקיון החדר והנשקים, כולם בחדר היו שבוזי"ם ומדוכאים ורק אלון היה עומד ומחייך ולא נותן לשעה המוקדמת ולקור (ולפעמים לכעס שלי) לקלקל לו את החגיגה. החיוך הזה היה עושה לי את הבוקר כל פעם מחדש (ואמרתי לו את זה בסוף הצמ"פ). הוא כל הזמן שידר אופטימיות לסובבים אותו.
אלון הזמן עובר חולף החיים ממשיכים דופקים על הדלת בלי סוף להמשיך הלאה אבל אני לא מסוגל תמיד אתה איתי איי שם בזיכרון בכל פעם שאני נהנה אני חושב את זה אלון לא יעשה יותר מתגעגע המון אין יום שאני לא נזכר בך מי יתן והדתיים צודקים והגעת לעולם שכולו רק טוב להתראות אלון להתראות
אח יקר שלי, אני מתגעגעת. מאוד מתגעגעת. אלה הקטנטנה אמנם מעסיקה אותי רוב שעות היום אבל תמיד מגיע הרגע הזה במהלך היום שאני נזכרת ומרגישה מין דחף עצום לראות אותך, להרגיש אותך כמו פעם... ואז אלה מתבוננת בי כאילו לא מבינה למה אמא בוכה, והעניים שלה, כן כן העניים היפות שלה והמבט, מזכירים לי את מבטך. אז אני ניגשת לתמונות שלך ומנסה דרכם לקבל תחושה ואז אני עוצמת עניים, נושמת באיטיות מתכווננת ומנסה לחוש אותך איתי, לידי...זה קשה..אבל אני יודעת שאתה כאן בדרכך... אוהבת אותך ומתגעגעת.
מלך העולם. תמיד מחייך, תמיד שואל את השאלה הכי דבילית במקום הכי לא נכון, תמיד מניף את כולם גבוה באוויר כשהמצב רוח בשפל. איזה חבר היית, פיינטוך. שילוב נדיר של אהבה וחריצות. גם כשנפצעת בראשך בטנק, אז בתרגיל המחלקתי, אמרת שהכל בסדר. פשוט מלך. אתה עכשיו בטח מסתכל על כולנו ותוהה למה אנחנו בודדים פה למטה כל כך. גם אנחנו תוהים. לעולם לא אשכח אותך. יוסי ביטון
הגעתי לאתר בעקבות חיפוש אחר המילה זכרונינו במטרה להשתתף בתערוכת אמנות לזכר חללי קורבנות מלחמות ישראל. עברתי על כל התמונות של אלון, התגובות והסיפורים והתרגשתי עד דמעות.זה אובדן נוראי כאמא לשני בנים קטנים, קשה מנשוא.
טל' 0523719902
משפחת פיינטוך,ברודנר וצור היקרות היום עם פרסום דו"ח ועדת וינוגרד הסופי התעורר אצלי הכעס ואני מאמין שלא רק אצלי אלא גם אצל כל חברי לנשק מהפלוגה שהשתתפו במלחמה לפני שנה וחצי. משפט אחד,מספיק בו כדי לפגוע ולהכתים לשווא: "נשכחו הערכים הבסיסיים של צה"ל". דמעות עולות בעיניים לשמע הדברים הללו, איך הם יודעים? האם הם היו שם שהם אומרים דברים כאלה? - אני לא מבין! משפחות יקרות,רק רציתי לומר לכן את הדברים הבאים: "דבקות במשימה", "אחריות" ו"שליחות" היו הדברים המרכזיים מבחינתינו במלחמה, ידענו והאמנו שמה שאנו עושים כל הזמן לאורך כל הדרך הוא הנכון והצודק,"והרעות", הערך הכי חשוב אולי עליו התחנכו החיילים מהיום הראשון שלהם בפלוגת ונוס.איך ישר אחרי פגיעת הטיל בטנק חברו אליו כולם.אנשי צוות מטנקים סמוכים קפצו מהטנקים שלהם ורצו לטנק הפגוע בכדי לעזור למרות הירי המסיבי עליהם.איפה עוד אפשר לראות דוגמא יותר יפה לרעות ממה שהתבטא בלחימה בדרום לבנון,והם עוד באים ומחפישים ככה אותנו... משפחות יקרות חשוב היה לי להדגיש את הדברים הללו כדי שהאמת לא תשכח למרות שהזמן עובר ויש כבר הרגשה כללית אצלי שהמלחמה הזאת הפכה כבר לעוד מקרה בהיסטוריה. יהיה זכרם ברוך
משפחה יקרה את אלון לצערנו לא הכרנו אבל מהיכרות רבת שנים עם רותי ולידיה אנחנו יודעים איזה משפחה נהדרת היא משפחת נאמן על כל שלוחותיה. האתר ערוך בצורה מושלמת.ממש כיף לגלוש ולהתוודע לאלון ז"ל רק חבל שהוא כבר איננו. כל מילות הניחומים לא יעזרו והכאב ימשיך שהרי איך אפשר להתגבר על אובדן של יקר ואהוב?! אנו תקוה שמתוך הכאב תצמחו ותתחזקו ,תמשיכו להזכר ולזכור ולהנציח את זכרו כפי שאתם עושים. מי ייתן ותמצאו נחמה ומנוחה ללב.
25.12.07 משפחת פינטוך שלום, שמי אתי וולף אני בת 23 מקרית מוצקין. אני סטודנטית למזרח אסיה ומדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ואני מקבלת את המלגה ע"ש אלון. היה לי חשוב לכתוב מכתב אחרי שראיתי את האתר שלו באינטרנט וקיבלתי מושג מי היה אלון, מה אהב, על חבריו, וממש טעמתי מאורח חייו. לא קשה להבין שאתם משפחה מקסימה ואוהבת, ושלאלון היו חיים טובים ומלאים, וללא ספק היה בחור מקסים, נאה , חייכן ומלא חיים. חשוב לי לספר לכם שאני איבדתי את אבי שהייתי בת 7 וחצי למחלת הסרטן. לכן אני מבינה מה זה לאבד מישהו כ"כ קרוב. לא עובר יום שאני לא חושבת עליו או איך החיים היו נראים אם הוא עדיין היה פה. אני בטוחה שזו מחשבה שעוברת בראשכם כל יום... לאבד מישהו קרוב ועוד בגיל כזה צעיר זו בהחלט טרגדיה. אני זוכרת שבמלחמה התארחתי אצל אחי בת"א והייתי שומעת כל בוקר בחדשות על החללים והלב שלי פשוט נצבט עם כל אחד ועם כל משפחה של כל אחד. אני יודעת מניסיון אישי, ששום דבר אף פעם לא יוכל להחליף או להחזיר את אלון, אבל הקרן הזו מנציחה אותו ולכבוד הוא לי לקבל מלגה ע"ש אלון ולקחת חלק, אפילו חלק קטן בהנצחה הזו.
משוטט ברשת, למטרות אחרות, פוגש עיניים יפות. בין כל הפרסומות, בין כל ההבלחות, אתה מחייך אליי. אתה יפה וכך תהיה. למשפחתך אמסור: חזקו.
אלון, ביקרתי השבוע אצל קרן ויניב. אלה פשוט מתוקה. התחלנו לדבר ואתה לא יוצא לי מהראש. אתה שייך לשלישיה של משפחת פיינטוך ותמיד תהיה שייך. לא מסתדר לי לדבר על משפחתך בלי לשאול עליך, איך אתה מסתדר בצבא והאם אתה שמח בתפקידך... ברקע מתנגן השיר של שלמה ארצי "לילה לא שקט" לא ישכח עד יומי האחרון את היום הנורא הזה שהודיעו לנו על המקרה: הטלפון, הנסיעה לחיפה, הבכי, הזכרונות הכל יושב עמוק עמוק זוכר כל פרט ופרט... תשמור עלינו מלמעלה ההורים והמשפחה מנסים להנציח אותך בכל דרך אפשרית... אף אחד לא יודע באמת את ראות השיריון מה יש לך בפנים איזה אנדרלנין מטורף יש לך בגוף אחרי פעולות אנדרלנין שלא נותן לך לישון לילה שלם לא באמת מספרים לכולם על מה באמת הולך שמה בפנים יש דברים ששייכים רק לצוות הטנק ולא יוצאים החוצה אני יודע שבמהלך שירותך ובמיוחד במלחמה עשית את הטוב ביותר ולנגד עינייך ראית במטרת הגנת המולדת כערך עליון. "שוב בלילה אני חושב עלייך..." אוהב, רועי
אלונקו שלנו..לפני שלושה חודשים נולדה לך אחיינית מקסימה ושמה אלה (אלון הינו עץ ממין האלה "תחת אלון ולבנה ואלה" הושע ד' יג) שהביאה איתה המון אור ואהבה שנילקחו מאיתנו לפני למעלה משנה. תמיד רצית להיות דוד..ועכשיו הפכת לכזה. אלה, לצערי הרב, לא זכתה להכיר את הדוד הנפלא שלה ןנישארנו אנחנו בני המשפחה לבצע את ההכרות בינכם ולספר לה על דודה היקר.אני יודעת ומרגישה שאתה מתבונן ממקום מושבך עם החיוך הנצחי שלך ושומר על היקרים לך. אוהבים אותך עד מאוד ומתגעגעים עד אין קץ..
אלון, אין יום שעובר שלא זוכרים וכואבים. הזמן אכן עובר אבל לא מקהה את הצער והכאב. חברים לנשק,מפלוגת ונוס אימפריה.
אלון היפה, המקסים, החייכן. בכל יום שעובר אתה נמצא במחשבות שלי, מלווה את העשייה הרגילה, היומיומית וממלא כל רגע בתקווה על חיים אחרים. חיים של טוב, חיים שבהם נמצאים האנשים שאוהבים, חיים באיזשהו יקום מקביל אך בלתי נפרד מאיתנו. אני יודעת, שאתה שם, עם אנשים טובים, אהובים, משגיחים על כל צעד שלנו. אני אוהבת אותך, יודעת שיגיע יום בו אוכל לומר לך זאת עם חיבוק גדול.
הזמן מטשטש את הזיכרון הכואב שלך,ואת הימים היפים שהיו לנו ביחד. עם כל השפעתו הבלתי נמנעת של הזמן, אנחנו כולנו מחזיקים חזק אחד בשני,זוכרים אותך, ובאיזשהו מקום מפעמת תקווה הרסנית שתחזור. בכל פעם שעולה בי התקווה הזאת, סטירת לחי מצלצלת מהמציאות מכה בי, אחריה אכזבה,ומשפט אחד - עברה כבר יותר משנה, ואני עדיין לא מאמין שלא תחזור יותר לעולם.
יהי זכרו ברוך לעולם עד
למרות שאני מבקרת באתר מדי יום, מזמן לא כתבתי... רציתי רק להגיד לך אלון שיש לך אחיינית מהממת ומקסימה ובטח כבר ראית אותה ממרומי מקומך אי שם. אז רק שתדע שאוהבים אותך חושבים עלייך ומתגעגעים מאוד מאוד מאוד. מכל הלב משפחת ספ:רותי,יוסי,עמית,רועי ואורנית, ולירון ויריב ציטרון.
אלון אני מקווה שאתה בסדר שם למעלה מחייך את החיוך הזה שתמיד היה לך מרוח על הפנים. תשמור על עצמך ועל כולנו. למשפחת פיינטוך מאוד התרגשתי מהאתר המדהים שהכנתם אני יושב פה ובוכה רק למראה התמונות ומילים שכתבתם על אלון שלא תדעו עוד צער מעמית בן דוד (שירתנו ביחד בפלוגה ו )
שלום,אני מיכל גסטפרוינד ואמא של אלון ביקרה בחנות של אמי בראש פנה. אני חושבת שכל מי שהשתתף במלחמה הוא גיבור. ואני מקווה שגם את החטופים עכשיו יחזירו הביתה בשלום.
כבר יותר משנה שהדברים הקטנים שרגילים לעשותם מידי יום מקבלים משמעות אחרת. פתאום משתדלים להאריך את חיבוק הפרידה, להסתכל על גבו של אדם אהוב עד שנעלם באופק ולומר להתראות במקום שלום או סתם ביי. לומדים לא לקחת כמובן מאליו כל מגע או ליטוף של אדם קרוב, הרי לך תדע מתי יתאפשר שוב לומר כמה טוב לראותך, התגעגעתי, או אני אוהבת אותך. משתדלים להנציח כל רגע קטן במצלמה או לעצום עיניים חזק ולצרוב בזיכרון את מגע עורם וצליל קולם של בני המשפחה. ה"מסע" שעשינו היום, כמו כל האירועים אשר נועדו להעלות את זכרך, אלון לתודעה תמידית היה כיף. אנשים לפעמים לא מבינים איך אפשר לומר "כיף" על אירועי הזיכרון שנערכים לכבודך. אבל יש משהו קוסמי ואופטימי בהוויה של הביחד שלנו, של המשפחה. אני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך המון. חושבת עליך תמיד. דבורה.
אלון, אני לא טוב בלרשום דברים למישהו שכבר לא איתנו, קצת קשה לי לדבר עליך בלשון עבר ולהגיד אלון היה. שנה עברה מאז המלחמה וזה נראה כאילו זה היה אתמול, איך באותו יום חמישי כשהייתי אצל לירון ושמעתי בחדשות שאומרים שטנק צה"ל נפגע ובצה"ל עדיין לא אישרו את הידיעה, אני לא יודע איך פתאום זה בא לי אבל ישר התקשרתי אליך, הטלפון לא צילצל. אמרתי לעצמי שדברים כאילה לא יקרו לאנשים שקרובים לי לאנשים שחשובים לי, כל השמות של הפצועים היו מגיעים אלינו לחמ"ל וכל פעם הייתי בודק הייתי מחפש ומקווה לא למצוא. זכורים לי הרבה רגעים איתך, איך היינו נפגשים בחופשים כשהיינו ילדים, הולכים לתערוכת מכוניות, משחקים במחשב רואים טלויזיה, או סתם יושבים אני ואתה בכנען אחרי הארוחה ומסתכלים על מכוניות ואנשים שעוברים. נשבע, נשבע שחסרים לי הרגעים האילה, מאז שהלכת כל התפיסה שלי לגבי הכל השתנתה, הבנתי שצריך לנצל כל יום בחיים כאילו זה היום האחרון, ואם קורה משהו קטן אז לא צריך לעשות מזה עניין ולקחת ללב. התמונה שלך אצלי בחדר , במסגרת , עומדת. וכששואלים אותי מי זה אז אני מזכיר אותך כגיבור שלחם בשביל שאנחנו נוכל לחיות פה היום בשקט ונתן את חייו בהגנה על המולדת. תמיד תיהיה איתי. בלב, ולא רק בתמונה. מתגעגע, עמית.
יהודית, בנצי, קרן ושרון כתבתי משהו קצר על מה שעבר עלינו במלחמה רציתי לשתף אתכם.. אוהבת המון, אדוה. דממה. אני מסתכלת בעיניים של סבתא שלי. יושבת קטנה בתוך המון האנשים שבבית, ונראה שרק הכורסא מונעת ממנה להתפרק. שערה האפור המבצבץ מתחת למטפחת המשי הכחולה, עייף, שמוט על צווארה. רגליה הגרומות שמסרבות להחזיק אותה בכובד היום הזה, צמודות לרצפה. ידה האחת כרוכה סביב בטנה מנסה לחבק, לנחם והשנייה מכסה את לחייה. אצבעותיה עולות ויורדות מתחככות בעורה כמו מנסות למחוק את הידיעה, לקרצף ממנה את הרגע בו חרב עולמה, שוב. גופה התשוש נד קדימה ואחורה בתנועות מונוטוניות קצרות, כמתפלל האדוק באמונתו בלהט התפילה לאלוהיו ואני תוהה אם גם היא נושאת תפילה עכשיו. חם. בפניה הלאות עדיין רואים כמה יפה הייתה פעם. ואני מנסה לדמיין אותה, אם צעירה מאזינה לטרנזיסטור קטן. מחבלים השתלטו על בית הספר ומחזיקים כבני ערובה את התלמידים שהגיעו ללון שם הלילה. והיא כועסת על עצמה שנתנה לשתי בנותיה לצאת לטיול הזה. סבא לא היה איתה שם. הוא לא יכול היה לסבול את המחשבה שהוא יושב בבית בעוד שתי בנותיו בנות ערובה הן. לקח עצמו ונסע לשם. למעלות. אזעקה. עשרות זוגות עיניים בבת אחת מתעוררות למציאות. עכשיו כבר מסתכלים אחד בשני. אבודים. ללכת למרחב המוגן? שיגן עלינו? אף אחד לא הקים עצמו ממושבו. עדכונים מגיעים מהחדר השני, שתי קטיושות בשטח פתוח ואחת בשכונת מגורים. אבל אנחנו כבר מזהים לפי רעש הנפילות. אצבעותיה של סבתא עדיין כבדות על לחייה. ואני ממשיכה לנסות לראות מה קרה עוד לפני שנולדתי. הטרנזיסטור יורק מתוכו את המילים. חיילי צהל פרצו לבית הספר וכעת נשמעות יריות. סבתא מצמידה אותו לאוזניה ובולעת בשקיקה את המילים. אולי גם היא, כמוני, עוצמת עיניה ומנסה לראות את אשר התרחש שם. מתפללת לאלוהים שישמור על שתי בנותיה ושיחזירן בריאות ושלמות. המחשבות שלנו כל כך חזקות? מתייפחת יהודית שראשה שמוט על כתפי אימה, סבתא שלי. המחשבות שלנו כל כך חזקות שהן יכולות להפוך למציאות? אני ידעתי שהרגע הזה יגיע, כל פעם שעצמתי עיניים, ראיתי את הקצינים מגיעים להודיע לי שאלון איננו. לסבתא לא בא קצין להודיע שאילנה איננה. סבא שלי חזר לפנות בוקר, ארז את החפצים של אילנה בשלושה ארגזים ואמר שהחיים ממשיכים. עכשיו אני מסתכלת על הקירות ורואה את החיוך של אלון מכל פינה, הוא עדיין פה. את התמונה של אילנה מוציאים מהארון רק פעם בשנה ומניחים לידה נר נשמה.
ילד עצוב, שם במרחבי הזמן המתגלגל. ילד אבוד, כאן במרחבי חיינו הדואבים. אין זמן שמכהה, אין מקום מנחם. לא יום דין, לא יום תפילה, דבר אינו מקיים בנו נחמה. ילד עצוב, בין קירות פלדה רותחת. ילד אבוד בין קירות חיינו התוהים.
אלון יקר ואהוב, השנה הזאת איננה במניין הזמנים. ההתרחשויות החיצוניות כמעט אינן נוגעות ואינן שייכות. רק אתה שאינך, נמצא כל הזמן איתנו. תמונות הנעורים שלך לפני המלחמה מקרינות חיוך, אהבה,הנאה, קלילות, שקט ובטחון. החיים נמשכים, אם כי בריטואלים טקסיים שונים- יגאל קורא קדיש, אבא בוכה וליבו דואב, אחיותך קרן ושרון מתגעגעות, מדברות, כותבות וגולשות באתר שלך, מנסות לגעת ולראות שוב ושוב את הפנים. זוכרות וצוחקות עם אותו הומור מיוחד שהיה משותף לשלושתכם. אצלי, הצחוק והעצב קושרים אותי אליך, על שהיית ואינך אבל גם ישנו תמיד. עולה לבית העלמין בגלל הגעגועים, להיות קרובה ולחבק, אבל כשאני כאן אין את מי לחבק.אני משקה את הפרחים ויושבת שותקת. אלון בני, אתה חסר לנו, אבל מעולם לא איבדנו אותך. התובנות וההתבוננויות תופסים מימד מיוחד, אחר ושונה והם חובקים את שחור הלב. ואנו חשים אותך. אני מנהלת דיאלוגים של זכרונות, מיחלת לגעת בך, לשמוע אותך קורא לי א-מ-א. אתה נמצא איתי בתוך תוכי בנשמתי. אמא
אלונקו שלנו, בכל יום שעובר הכאב רק הולך ומתגבר. יש ימים שבהם הגעגועים כמעט בלתי נסבלים. רק לפני כמה ימים ישבנו וצפינו בסרט לזכרך ופתאום נתקפנו בגעגוע העמוק, הכואב הזה... זה היכה בנו במלוא העוצמה והחזיר אותנו לאותה תחושה שהייתה כשדפקו על דלתנו בדיוק לפני שנה. לכתוב דברים עליך ולזכרך- זכרך הכל כך ברור, הכל כך מוחשי זה כמעט בלתי אפשרי. התחושה היא שהמילים הכתובות תקבענה את האין..את החסר..וזוהי תחושה שקשה להתמודד איתה. עברה שנה והנה אנו עומדים פה ב ט' באב, יום חורבן הבית. רק שעכשיו, זה גם יום החורבן הפרטי שלנו, והיום הזה מקבל משמעות נוספת- קשה מנשוא. בשנה האחרונה למדנו. למדנו המון על כוחה של אהבה אינסופית, מחבקת של כל אלה הקרובים אלינו ונמצאים כל חיינו לצידנו. אנשים שכל כך אהבת בחייך, ובלכתך מלווים הם אותנו. למדנו על הכח הפנימי והאור שמצוי בכל אחד מאיתנו, להמשיך את החיים למרות האובדן, כשאתה כאן לידנו, נמצא, נוכח על כל צעד ושעל. עברה עלינו שנה קשה ועוד שנים רבות לפנינו. אבל אלון, למרות האובדן הבלתי נסבל ומבעד למסך הדמעות אנו מאמינות ויודעות כי דמות המדריך שהיית לנו בחייך- עדיין ממשיכה להאיר את דרכנו. אנו יודעות שהמרחק הפיזי לא יוכל להפריד ביננו ושנשמתך הטהורה לא נולדה ברגע מסויים והיא לא תמות לעולם. אוהבות ומתגעגעות קרן ושרון
365 ימים של מחשבות בלתי פוסקות על אובדנך, על הזכרונות שנשארו מ-19 שנות היותך. מאז אותו יום ארור אתה נמצא תמיד בליבנו, מחשבותינו, זכרוננו וחלומותינו. מלווה אותנו לכל מקום אליו אנו הולכים. אנו עומדים כאן היום ומצדיעים לך, והכאב קשה מנשוא. הזמן לא מרפה הואר רק מעצים ומוכיח כמה קשה היתה השנה, כמה קשה לעבור אותה בלעדייך. אני כותבת שורות אלה ולא מאמינה עדיין שהן בשבילך, אלון. אותו אלון שרק לפני שנה וקצת היה איתנו, צחק, הסתובב עם חבריו במכונית האדומה, האח הקטן של קרן ושרון והילד שהוריו היו גאים בו כל כך. אלון, תשמור עלינו מלמעלה ותן לנו כח להמשיך. אוהבים, מצדיעים ואוהבים.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים יהא זכרך ברוך.
ט' באב שנה אחרי. הכל זורם קדימה ואנחנו כל כך מהר שוכחים בזכות מי אנחנו יושבים כאן היום. גבורת לוחמים. רק רציתי לומר לך היום תודה.
משפחת פיינטוך היקרה, כל הנסיונות לכתוב את דברי לא ישקפו לעולם את ההרגשה,שאותה גם במילים קשה לתאר. חלפה כבר שנה,הרבה זמן למראית העין אבל הגרון עודנו ניחר והצער עמוק וכבד כל פעם שהזיכרון עולה מחדש. אלון,איתמר,אנדריי יהי זכרכם ברוך. החברים לנשק מפלוגת ונוס אימפריה
את אלון, לצערי הרב, לא הכרתי באןפן אישי, אבל היתה לי ויש לי עדיין הזכות הגדולה להכיר את משפחת נאמןהמורחבת מצפת ובתוכם את האם יהודית. לך יהודית היקרה לא נותר לי אלא לומר לך היי חזקה, אזרי כח ולו רק כדי להמשיך ולהנציח באופן המכובד והראוי ביותר את זכרו של בנך אלון ז"ל. ודאי הצער עמוק והכאב גדול כל כך ואין דברי נוחם לנחמך וכל שי לאל ידי- לחבקך בחום ולהיות שותפה כנה בצערך - צערם הגדול של המשפחה כולה. אלון ז"ל - כפי שעולה מהתוכן ומתוך התמונות והדברים שנכתבו עליו היה בחור לתפארת, עלם חמודות, חביב, חברותי, יפה תואר - מחל הארץ ובנופלו במהלך מלחמת לבנון השניה - הארורה היה לאבידה גדולה. יהי זכרו ברוך וזכרו נר התמיד "חבל על דאבדין - ולא משתכחין"
http://mekusharim.co.il/news_read.asp?tid=96462
אלון, תמיד כשאנחנו באיזה שהוא אירוע או מפגש משפחתי, עומדת לי שאלה על קצה הלשון שבא לי לשאול את אמא שלך,קרן או שרון "מה עם אלון?",ותמיד שנייה לפני אני עוצרת...וחושבת שוב, ולא מאמינה שכבר עוברת לה שנה. כי השאלה הזאת שבא לי לשאול "איפה אתה? או מה איתך?" שאלה של דרך אגב כזאת, יומיומית, הופכת להיות קשה, שאלה כזו שאין לה תשובה. והיא רק ממחישה עד כמה אתה קרוב אלינו ותמיד בקרבנו וחלק מהשיגרה ומהחיים האמיתיים, אלה שעוד לא מימשת. אז רק שתדע שאתה תמיד איתנו איפה שלא תיהיה ואנחנו תמיד איתך, לצידך. ד"ש חם והמון געגועים...
אלונקו, עוד מעט שנה. לא חשבתי שהזמן יעבור כל כך מהר. ביום שנהרגת הרגשתי כאילו הזמן עצר מלכת. אבל הזמן לא עוצר, הוא ממשיך. הדבר היחיד שנשאר קבוע זה הצער העמוק על אובדנך והחלל שנשאר מאז שעזבת. לפעמים יש ימים של געגוע עצום שמכה בי, פתאום בלי התראה מוקדמת ויש תחושה של תהום שנפערת מתחתיי ואני מחזיקה את עצמי כדי לא להיבלע בתוכה...ואז..פתאום בלילה בזמן שבו התודעה כל כך שקטה,בחלום, אתה מופיע. כאילו כדי להרגיע, לנחם להראות שהנה למרות האובדן הפיזי אתה עדיין כאן. כמו תמיד, בא לעזור כשצריך...אני אוהבת אותך אלונקו שלי ומאוד מתגעגעת.
ליהודית בנצי קרן ושרון ליבנו אתכם בכל יום ובכל שעה,וגם ביום קשה זה יום השנה למלחמה. לצערי, אני יודעת מה אתם עוברים, אני יודעת שהכאב והעצב עצומים ובחייכם נפערה תהום עמוקה .אין נחמה ואין מרפא לאובדן של בן, אח.והזמן לא עושה את שלו, הוא רק מחדד את הגעגוע.לא זכינו להכיר את אלון בנערותו, ובבגרותו ואנחנו זוכרים אותו כילד חייכן וחמודאך אנו יודעים שבמשפחה כמו שלכם הוא גדל להיות פרח...מחזקים אותכם שולחים חיבוק ואוהבים עליזה ופיטר וורם.
הציקצוק שלך כשאתה מתאר את בוני הולכת ה-"אה אורנאי?" שלך מיד אחרי ה"מההה פיינטוך?" שלי מערבולת השערות המושלמת בחלק האחורי של הזרוע שלך חולצת הבאטמן השחורה שלך המצלמה שלך הצחוק שלך המתגלגל הבדיחה המפתיעה שמישהו מספר לך כשאתה שותה משהו קר וזה כואב לך בפציעה בשיניים , אבל אחרי שנייה חוזר לצחוק... אתה כאן בכל כך הרבה דרכים, אבל לא... בכל מקום אתה חסר וכואב,בכל מקום. ובכל מקום אתה איתי.
אלון, אני מזדהה עם כל מילה שסהר כתב. באמת משתדל להשאיר את מה שאני חושב ומרגיש בפנים בלי להראות את זה לכולם, וכן- הרגעים הכי עמוקים זה כשאני עם עצמי ועם השירים והמחשבות כבר באות, אבל אני שומר אותן לעצמי ובוכה לבד. כולנו בוכים לבד, לא ברור למה. אין יום שאתה לא מופיע בזיכרון, בדמיון ובמחשבה- אפילו רק לשניה. תמיד זוכר אותך, וניפגש בסוף אתה יודע...
אלון...אני משתדל לא להיות מוחצן שאני חושב עליך.. שאני חוחשב עליך אני מתכנס רגע בת וך עצמי הולך הצידה..זכר בך ובדן שאני מגיע לאותם שירים ב mp שמרגשים אותי.. הכרתי אותך בצמפ היית הטען שלי.. הפחת בי חיוכים בימים קשים ותמיד היית צוחק איתי.. די כואב לי על זה שהקשר בנינו נאבד שיצאתי לקמ"ט ומאז דיברנו רק פעמייים ולא יותר.. מתגעגע..ותדע שאנחנו זוכרים אותך!
למשפחת המלאך - אלון שלא תדעו עוד כאב מי יתן ותמצאו את הכוח להמשיך הלאה באהבה גדולה
אלון היקר-כל יום שעובר אני נזכרת בך ,בדברים הקטנים כביכול שתופסים משמעות אחרת בלעדיך,החיוך שמביע תובנות עמוקות,הצחוק המתגלגל-שסחף את כל מי שסבב אותך.,הרצון שלך לטייל,לכייף ,לאכול אוכל טעים,לשחק כדורסל,לדבר עם אמא-שכל כך אהבת,להנות בחברת אחיותך :קרן ושרון,לעבוד עם אבא,,, תמיד שדברתי אתך-נתת כבוד-כאילו שהבנת דברים נסתרים,כאילו שידעת את מה שלא השכלנן להבין,,,וגם עכשיו אלון,זה כמו חלום רע,רע מאוד בלי אלון,,,
עוד מעט שנה והדעת לא תופסת. ישבתי היום עם משפ' שרייר על טכס השנה ליפתח ז"ל זה שממש קרוב אלייך. ישבתי איתם וחשבתי אותך ודמיינתי את שניכם מביטים מלמעלה ומחייכים. ואנחנו בוכים. עוד מעט שנה והדעת לא מוכנה לתפוס. לא רוצה.
לילה לא שקט שלמה ארצי מילים: שלמה ארצי לחן: שלמה ארצי שוב בלילה אני חולם עליך במדי צבא שהיו מדיך הליקופטר חג במדבר החם ואתה פוחד והיא כבר יש לה ילד פה היא מצלצלת שאבוא ואני מתחמק ואני מתאמץ אבל היא לא כל אחת. אני אומר לה זה חוזר כן, זה לא עוזב היא משקה אותי קפה חם ומלטפת את כולי. אז היא שואלת זה עוזר תעשן ותחזר היא מתפשטת גם כשלא חם ומפתה אותי. אך בלילה אני חולם עליך עם אותם פנים שהיו פניך ואותם קוצים קטנים שאז לא הספקת לגלח. ואני יורד מן המיטה ומתייחד אך לא איתה כן אני מתחמק כן אני מתאמץ אבל, היא מביטה. אני אומר לה זה חוזר... שוב בלילה אני חולם עליך מתעורר כיוון שחלמתי איך הם הם יורים בך ופוגעים בך ואתה בוכה. אולי מצאת מנוחה בין חיילים מותר לך כן אני מתנחם ושוכב איתה, כן כאילו במקומך. אני אומר לה זה חוזר... לילה לילה לא שקט ואתה מת...
אין מילים להביע את הצער והכאב. מי יתן ולא תדעו עוד צער.
אלונקו שלנו עוד מעט שנה תעבור ואצלנו הזמן כאילו עצר מלכת.אתה איננו. אני מסתכלת בתמונות עוד ועוד ולפעמים לא מצליחה לעכל שלא נראה אותך יותר, שלא ניגע בך יותר שלא נשמע את קולך, שלא תזכה לראות את האחיינית שתיוולד לך בעוד מספר חודשים... הרי תמיד אמרת לי "נו קרן תהיי כבר בהריון אני רוצה להיות כבר דוד.. אבל אני מאמינה ויודעת שאתה צופה על הכל במקום האינסופי שבו אתה נמצא ואתה מגיע ונוכח כשצריך וקשה כדי ללטף ולחזק..בדרכך. אוהבת אותך
ליהודית בנצי קרן ושרון אתכם ביום זה כואבים אתכם את האובדן של אלון שלצערנו בשנות בגרותו לא הכרנו .אנחנו זוכרים אותו כילד קטן תמיד בסמוך לאמא.מחבקים חושבים עליכם ואוהבים כל משפחת וורם.
יהודית, בן-ציון, שרון וקרן היקרים: לא הכרתי את אלון ולא את משפחתכם. נחשפתי לסיפור חייו ונפילתו של אלון, ולאצילות הנפש של משפחתכם בערב הזכרון הנוגע ללב שהתקיים בבית נגלר ב-23.11.06. אתמול, בערב בטכס ליד האנדרטה, הייתי אחד מהאלפים שהזילו דמעה בעת שאת יהודית קראת את דבריך במסגרת המסכת. בכוונתי להכניס את דבריך לאתר של עמותת בני קרית חיים שאני עומד בראשה, ואתן קישור באתר שלנו לאתר הקסום שהקמתם לזכרו של אלון. אגב, בזמנו כתבתי (ב-23.11.06) כתבה ספונטנית קצרה באתר שלנו, שמספרה 2010 והיא נמצאת בארכיון האתר. יש כמובן גם מקום במדור "לזכרם" באתרנו לחומר שתכניסו לזכרו של אלון, עם הפנייה לאתר שהקמתם לזכרו. אורי לייטנר
כמו ימים רבים בשנה ובמיוחד היום אנו זוכרים את אלון. אנו חושבים עליכם יהודית, בנצי, קרן ושרון ואין הרבה מילים לנחם. אנו זוכרים את הילד החמוד שהיה השכן שלנו, התמים והחכם, וכעת גם מכירים את אלון הבוגר, לאחר ששמענו עליו רבות בערב הזכרון שנערך לכבודו. אנו מחזקים את ידיכם ומקוים שאתם עומדים בעומס הרגשי שהוא מנת חלקכם יום יום. אתכם וחושבים עליכם הרבה ומאחלים לכם רק טוב כמה שיכול להיות לאור הנסיבות של האבדן היקר כל-כך. באהבה נעמי ועובדיה אביעד
כמו ימים רבים בשנה ובמיוחד היום אנו זוכרים את אלון. אנו חושבים עליכם יהודית, בנצי, קרן ושרון ואין הרבה מילים לנחם. אנו זוכרים את הילד החמוד שהיה השכן שלנו, התמים והחכם, וכעת גם מכירים את אלון הבוגר, לאחר ששמענו עליו רבות בערב הזכרון שנערך לכבודו. אנו מחזקים את ידיכם ומקוים שאתם עומדים בעומס הרגשי שהוא מנת חלקכם יום יום. אתכם וחושבים עליכם הרבה ומאחלים לכם רק טוב כמה שיכול להיות לאור הנסיבות של האבדן היקר כל-כך. באהבה נעמי ועובדיה אביעד
יום הזכרון מתקרב ואיתו עולה וחוזרת אותה ההרגשה העצובה,הכבדה,הנוראית של ה-3באוגוסט.אלון,אין יום שעובר מבלי שאני חושב עליך,על איתמר ועל אנדריי.איך זה שכמה שעות לפני פקודת הכניסה ללבנון ישבנו בשטחי הכינוס על הגבול,צחקנו,התבדחנו ואמרנו שבפלוגה שלנו זה לא יקרא וכמה שעות מאוחר יותר היה כבר מאוחר מידי... משפחת פיינטוך היקרה,בימים קשים אלה אני מבקש לחזק את ידיכם ולהזדהות עם כאבכם,ורק רציתי לומר שהיה לי את הכבוד להיות בפלוגה עם בנכם. אלון,אנדריי,איתמר אני מצדיע לכם.
אלון, יומולדתך ה-20 חל היום ואין מילים... מקווים שלמעלה עושים לך מסיבת יומולדת שאתה ראוי לה ומכאן אנחנו שולחים המון אהבה וגעגועים... מאיתנו רותי,יוסי,רועי,עמית,לירון ויריב
שם בצל אלון כבד,חי לו זכרון אובד ואתי הוא כל העת כמו תמונה.. ואני חולמת עליו בסופה ובשרב, איני יכולה עוד בלעדיו, רוצה אותך עכשיו... יום הולדת 20...מי היה מאמין שנציין את היום הזה בלעדייך..עם אהבה עד אין קץ...
אלונקו שלנו היום יום ההולדת שלך...היית צריך להיות בן 20. מתגעגעת אליך מאוד ואוהבת אותך עד אין קץ
"צעדת האביב" בי"ז בניסן,יום הולדתך, בני יקירי אלון. המפגש בבסיס סער בסיס בו שרתת, קבלת פנים נאה. כל מוקיריך הגיעו, חיילים מפקדים,חברים ובני משפחה. כולם לבשו חולצות לבנות עם הדפס עץ אלון ופריו שמסמל את עונת האביב ואת ההתחדשות ויותר מכל אותך. המסלול החל בהפרחת 20 בלונים כחולים ולבנים ובלון אחד אדום לאלון שמעולם לא התפוצץ לפי הספר "מעשה בחמישה בלונים". כך גם אתה אלון שלנו, תמיד עימנו, אדום ולוהט בקירבנו, אהוב עד מאוד ומביט עלינו בחיוך המוכר עם התובנות. חשתי את נוכחותך על כל צעד ושעל ושמעתי את כולם מדברים איתך ועליך תוך כדי הליכה וצחוק מתגלגל. נזכרים בהתנהלותך ובהומור המיוחד שלך צעדנו במסע החיים ובחרנו בדרך בה אתה היית בוחר. תוך כדי הליכה ושיחה, חשתי ברוח שנשבה על פניי, ראיתי את פריחת האביב, את הצבעים המדהימים, האזנתי להמיית המים הזורמים בינות הסלעים ובמפלים והנוף המדהים, אבל מפעים ביותר היה כאשר הבטתי על טור הצועדים בשבילים כמו מלאכים, מתמזגים בטבע המדהים, מראה כמו עליה לרגל, מן קדושה מהפנטת, מרגשת ומחברת ובכך, כאילו סימנת לנו להמשיך כי זו הדרך הנכונה למען כולנו ולמענך. באהבה ועוד נתראה אמא
למשפחת פיינטוך היקרה, הטיול המהנה של אתמול רק הוכיח שאלון היקר מכל, עדיין נמצא איתנו לאורך כל הדרך. ליהודית בנצי, קרן ושרון יישר כח על הארגון. אוהבים אתכם ויחד איתכם תמיד...
אלון.. לא הכרתי אותך אבל אני מרגישה כאילו אנחנו מכירים שנים. לא ראיתיך אף פעם אבל אני יודעת שאתה מהמובחרים. המבט בעיניך, החיוך על שפתיך, כל מה שנכתב ונאמר בידי יקיריך... גורם לי לקשור את חיי בחייך. חבר שלי היה שריונר בדיוק כמו אלון, עידו גרבובסקי ז"ל, יצא לי לשמוע את הסיפור על אלון,בשבוע שעבר,כשנכנסתי ממש במקרה לפתח תמונות אצל אבא של אלון,אורן סידי ז"ל המג"ד של אלון בדיוק נפטר באותו היום. אני ראיתי תמונה של אלון וראיתי את האתר..ומאז המבט שלו לא יוצא לי מהראש.. המבט בדיוק כמו של עידו שלי. עכשיו אלון ועידו ביחד,אין לי בכך שום ספק.. במקום הטוב שם רצו שיהיו. שריונרים,כ"כ יפים,צעירים..גיבורים! יהודית,בנצי,קרן ושרון- משפחת פיינטוך היקרה! אני כל כך מצטערת על ההתמודדות הלא מובנת הזאת שנכפתה עליכם, ההצטרפות למעגל הזה,הדבר הזה המכונה שכול,.שמכה ללא רחם,מבלי להבדיל..מבלי חוקיות או הכנה מראש. לא יאומן ולא נתפס..עד שהוא נוחת ומכה ביקר לנו מכל. ויום אחד מגלים שאפשר להמשיך בחיים גם כשהעולם כבר לא יהיה כמו אז, כשחסר..כשמשהו מתוכינו התרוקן,כשבמקום מסויים הזמן קפא והכל עצר ומצד שני העולם ממשיך..כשהשאלות לא מקבלות מענה וגם אם לא משלימים עם זה ,הזמן פשוט בוגד.. וכל שנותר הוא להיאחז ולא להרפות בזכרון. רציתי להגיד שמעתה,אלון גם בזכרוני..למרות שמעולם לא הכרתי אותו.. הזכרון-המקום שבו לעולם יקירינו יחיו עימנו. אני שולחת חיבוק גדול מכל הלב,מחזקת ומתחזקת. ושלא תדעו עוד צער לעולם. יעל.רכסים.
עוד מעט הטיול לזכרו של אלון. טבע, אוויר, פריחה, וה"יחד" של חברים ומשפחה. דרך יפה לזכור את אלון, את יום הולדתו, והוא כל כך חסר. נצעד אתכם בלב כל היום. מחבקים אתכם כל יום. יהי זכרו ברוך.
מביטה בתמונות של אלון....מכירה אותו דרך האתר שיצרתם.דרך תאורים מרגשים שמעבירים את קסמו. הוא עכשיו בגן עדן...כן אני יודעת את זה....גם בני נמצא איתו עכשיו באותו הגן. אני אמא של עידו גרבובסקי שהיה תותחן בשיריון ונהרג יומיים לפני סוף המלחמה. המבט עינים של אלון מזכיר כלכך את עידו. אתמול שמעתי עליכם ועל הטיול דרך חברה של עידו, קצינה שנכנסה אליכם לחנות וחיבקה את האבא. שולחים לכם חיבוק של גיבורים. ומאחלת לכם חג משמעותי ושמח, שנמשיך להיות ראויים לילדים שלנו. באשר הם. חג שמח. אביבה אבי ובר גרבובסקי, ראש העין
אני לא מכירה אתכם, אבל רק רציתי להגיד שלא תדעו עוד צער,ולחזק אתכם
פיינטוך, הייתה לי יומולדת אתמול..קצת מוזר וכל כך עצוב. הרי שבכל יומולדת תמיד היית שם לצידי, תמיד זכרת והתקשרת..איחלת ברכות לבביות ואם יכלת אז גם היית קופץ לבקר. והשנה, השנה היה חסר לי משהו..והבנתי שזה אתה. אני מתגעגעת לשיחות שלנו, אני מתגעגעת לתמונות של בוני שהיית שולח לי, אני מתגעגעת לשיחות ועידה עם כרמית..כמה צחקנו כשגילינו שיש לנו ידידה משותפת. אוהבת, מתגעגעת וחושבת המון דידי
אלון יקר שלנו, תאריך יום הולדתך קרב. היינו רגילים לחגוג את ימי ההולדת שלכם ביחד, במזל טלה, בהבדל של 11 יום. את יום הולדתכם ה - 15 חגגנו בספורטלי ביום כיף. עד שבא הקיץ האחרון וטרף הכל. ... בני מזל טלה התחילו לחגוג את ימי ההולדת שלהם. המשפחה תכננה טיול אביב לזכרך בתאריך הולדתך העברי שמסתנכרן השנה בדיוק עם תאריך הולדתו הלועזי של אוהד. מאז לכתך - אין לנו מילים שיבטאו תחושות או הרגשות. כל המילים דלות מדי, ריקות מדי... ואפילו כשאנחנו מדברים עובדות קטנות של יום יום כמו תאריכים הכל זועק וחסר אותך כל כך... אתה איתנו, המון... ארנה, אמא של אוהד
מאז שעזבת הרבה השתנה כאן, הנר שלך מאיר ועדיין בוער אבל הכל חי ברשת הכל מתפוצץ.... אלונקו שלנו היום הייתה הפעם הראשונה שישבנו רק אנחנו המשפחה הגרעינית, והקטנה מידי,בלי אורחים בלי המשפחה המורחבת והתומכת שלנו שכל כך אהבת, סביב שולחן השבת, בלעדיך.... בכל רגע היית שם איתנו במחשבתינו, והחסרון היה גדול, גדול מנשוא. מתגעגעים עד אי קץ
בשבת האחרונה יישבו כל המשפחה בכנען. האויריה תשאר אותה אוירה לעולם אך תמיד תחסר לנו אלון וגם פפה. כל ביקור שלי בכנען אני נכנס לחדר של פפה ומסתכל על התמונות של כל הנכדים ונזכר בך ובפפה. מעסיקות אותי הרבה שאלות איך, למה דווקא אלון? איפה ה' ברגעים הקשים.... אז תשמרו עליינו מלמעלה תדעו שאני חושב עליכם הרבה ובטוח שאי שם בשמיים אתם יושבים יחד אוכלים בורקס ושותים שוקו לאותם ימים יפים שלא יחזרו לעולם ואלו הזכרונות שנשארו לנו ממכם.... אוהב אותם ומתגעגע רועי
ילד יפה, האור הנפלא שהפצת בחייך הקצרים מידי, כבה ואנחנו מגששים באפלה, כואבים ומדממים ולא מוצאים את נפשנו מרוב צער. כל שנותר לנו הוא לחבק את המשפחה האהובה והכואבת שלך ושלנו ולהאמין שאתה מוקף שם למעלה באהבה גדולה ושנקודות של אור ותקוה יגעו גם בנו במהרה בימינו.
הקיץ הבא כבר עוד רגע מגיע. מה יהיה איתנו הקיץ הזה מישהו יודע? כל יום אני מבין כמה דברים טובים וקטנים פיזרת מסביב לכל האנשים שאהבת,והרבה פעמים, מה לעשות, בני אדם נראים עיוורים ואגואיסטים ולא נותנים לך כלום בחזרה, לפעמים אף נותנים סטירת לחי. לא הפסקת לפזר אהבה סביבך. כל כך קשה לחייך... לפעמים אני נותן מבט מעבר לכתף אחרי הערה או בדיחה לראות אם גם אתה מחייך... והצלקת בלב נקרעת קצת ומדממת, והזיכרון שלך בוער וצורח... אי אפשר להמשיך את השורות האלה. אוהב אותך וזוכר אותך תמיד. אורנאי
To Yehudit and ben-Tsi my Army Friends, I was so sorry to find out today on your big loss that you all suffered. I remember Alon as a little boy and didn’t really know him. I’m reading about him and he was a wonderful son that left a remarkable mark in his short life. He departed from this life and left you with the straggle. There is not too much to say other that to wish to remember all the good memories about him and keep your self healthy for your other kids. Love you and feel your pain, Youval – Los Angeles
ימי פורים תשס"ז. חורף שעבר צמ"פ ברמת הגולן. ופיינטוך היחיד שלא מפסיק לחייך. אנחנו לא הבנו למה, אף אחד לא הבין למה. אני זוכר את הטפ"שים בהם נשלחת ל"משימות פיינטוך" של לך תעזור פה ולך תעזור שם. ותמיד נתת יד. והיום אנחנו צריכים לחייך, ואתה תחייך לנו מלמעלה.
אלון, שוב חלמתי עלייך אתמול ונראית כהרגלך... צוחק, מחייך, מריץ בדיחות עם שרון. נפגשנו כל המשפחה, משום מה בתל אביב, ואתה עברת בין כולם ולחצת ידיים ונישקו אותך וחייכת המון אני זוכרת. ואז כשעמדתי מהצד ראיתי איך כולם מאושרים... שמעתי כביכול את אלוהים אומר לי שזה יקרה מדי פעם שתבוא ככה, למרות שאתה מת. אז אלון תבוא יותר, החלום שהיה לי הלילה רק המחיש כמה אתה חסר...מאוד חסר ואיך עם קצת חיוך ובדיחות עם/על שרון כל המשפחה מאושרת.
אלון, אני יושבת פה מנסה לכתוב את מה שאני מרגישה אבל המילים לא יוצאות לי. אז רק דבר אחד אני יגיד, אלון אנחנו מתגעגעים אליך כאן למטה. ולמשפחת פייטוך אני משתתפת בצערכם ושלא תדעו עוד צער.
תוגת הנזכור לא כילתה שירתה בערב חורפי מעורפל/לא יבשה דמעה/לא פסקה קינה/רק הדי רעם ירי על טנק מאובזר נושאים במסתור יבבה/וילד אחד חייכן ורגיש/לא סיפר את שנותיו שאינן/לא הספיק להגיד, לא הספיק לדבר/לא מיצה את שירת חייו/ואבן השיש סוגרת אורו/ואין עוד תוחלת בהר/רק היגד מעשיו, רק אופיו וליבו/יעידו את כל שהיה/וזה שנותר מתופת היום/יביא את פחדיו אל הלילה/למצוא מחסה, לבכות יגונו/וללכת הלאה, הלאה.
אני לא מאמינה שהגענו למצב הזה שהייתה מלחמה, ואנחנו לחמנו... תמיד זה היה גדול עלינו - ההורים מספרים על מלחמות ושכול ושחור וריח שרפה ולהבות, ופתאום זה כל כך קרוב, זה לא רחוק יותר, וכשזה קרוב זה הרבה יותר כואב, פתאום מבינים למה להורים יש סיוטים... כי גם אנחנו חולמים אותם... כל פעם שאומרים בטלויזיה "כפר רג'אמין" ישר כולם נעמדים, פתאום קשובים, וכל החדר נהיה שקט מפחיד, אולי לא מפחיד, יותר עצוב ומצמרר... ואז אומרים את השמות "אלון פיינטוך, אנדריי ברודנר..." אנשים שאנחנו מכירים!!! איך זה קורה?! אז ביום הזיכרון הבא כשכולם ניפגש ברחבת התיכון, ונראה את כל השכבה, אתה כבר לא תהיה, ולא רק שלא תהיה, גם יקריאו את השם שלך בטכס... מזעזע!!! אני לא מאמינה שהגענו למצב הזה... משפחת פיינטוך, החברים הקרובים, אנחנו מאחוריכם, תומכים וזוכרים... ושלא תדעו עוד צער... לירון
פיינטוך (או יותר נכון, פיינטוכס, כמו שאהבתי לקרוא לך) עברתי על התמונות של הפלוגה שלנו מהצמ"פ ונזכרתי בך, איך תמיד הצחקת אותי גם כשהייתי שבוז ולא היה לי כח, איך תמיד הצלחת להשכיח ממני את הצרות הקטנות של היומיום (זוכר את הקו ביריחו ואיך טחנו שם בהילטון את נשמתנו?). הדבר שאני הכי מתגעגע אליו אצלך זה חוש ההומור שלך שתמיד הרגשתי שבאיזשהו מקום אנחנו זורמים באותו ראש. שנינו עם הומור טיפשי כזה שמצחיק רק את עצמנו. כל כך מצטער שלא יצא לי לומר לך כמה אני אוהב אותך, ואני מקווה מאוד שאתה קורא את זה משם למעלה וצוחק עליי שאני שופך את ליבי מול מסך מחשב. אז תשמור עלינו שם מלמעלה. לעולם לא נשכח אותך. תמיד תשאר חקוק בליבנו. מתגעגע מאוד. זיו.
חמישה חודשים אלון... חמישה!!!!ואני לא רוצה שהזמן יעבור!! ועוד כל כך מהר!!!! חוסר אונים כל כך מוחלט...כל כך ברור...וההבנה שאין, פשוט אין מה לעשות..זה הנורא מכל!! המון אהבה וגעגועים,אחי..
כל יום אמור להיות התחלה חדשה, אך מאותו היום שנלקחת מאיתנו, אין לא התחלה ולא סוף. הזמן חולף והכאב מלווה אותנו יום יום, שעה שעה. תמיד נמצא אתה במחשבותנו, ליבנו ובזכרוננו. אוהבת, לירון.
אלון שלי,עם כל הזכרונות הטובים ממך שמעלים בי את אותו הצחוק המתגלגל אני מוצאת את עצמי כל כך עצובה..אני יודעת..גורל זה גורל אבל אני עדיין לא מבינה למה אתה, למה בכלל, פשוט למה..החיסרון שלך כל כך מורגש עכשיו יותר מתמיד, ההרגשה הזו רק הולכת ומתעצמת..כל כך אוהבת אותך אחי הקטן כמו שאתה, כמו שהיית..
אלון, הזמן שעובר לא מקל, הכאב רק הולך וגדל. אנחנו מתגעגעים אליך כל כך, מצפים לראותך נכנס בדלת ומאיר את הבית בחיוך היפה ובצחוק המתגלגל שלך. אוהבים אותך המון דבורה, אדוה וגל.
הגעתי לאתר הזה במקרה, אני לא מכיר את אלון או את משפחתו. רק רציתי להגיד לכם שהאתר הזה מקסים ואתם משפחה מקסימה וכל מה שכתבתם מאד מרגש. מי יתן ולא תדעו עוד צער, אלא רק שמחה.
כל כך הייתי רוצה לקחת מכם את הכאב הזה, רק תהיו חזקים .
יהי זכרו ברוך.
אומנם לא הכרתי אותך ואולי אני קטנה ממך ב4 שנים אבל אני זוכרת את הפנים שלך מהבית ספר חיבוק ענק למשפחה , יהי זכרו ברוך ..
ליהודית בנצי קרן ושרון חווינו ערב מכובד מרגש וכואב, ראינו עד כמה הפסדנו שלא הכרנו מספיק את הילד, הנער, הגבר המקסים- אלון. האדם המיוחד בעל האישיות יוצאת הדופן, אין לנו מילים להקל על האובדן , וגם אם היו, אנחנו לא בטוחים שזה מקל. אתם יכולים ,לנסות למצוא נחמה בכך, שנפל בחלקכם להכיר את האדם המיוחד הזה, ולהעביר חלק נכבד וחשוב בחייכם במחיצתו. שיהיו לכם הכוחות הנפשיים להתמודד. "חיזקו ואמצו ויאמץ לבבכם" חליל ג'וברן אמר: "כשאתה עצוב, חפש שוב בלבך ותראה שבאמת אתה בוכה על מה שהיה מקור שמחתך"
ליהודית בנצי קרן ושרון תנחומי הכנים היו חזקים. אלון היה עלם חמודות וככזה אזכור אותו לעד.
למשפחת פיינטוך היקרה. נכחתי אתמול בערב הזיכרון שנערך לאלון. זה היה ערב קשה, חזק, ומאופק. בתור שכן אני זוכר תמיד את החיוך הביישני של אלונקו כך בנותי קראו לו. ובערב זה התגלה לי אלון אחר, חייל בוגר אחראי ואהוד על חבריו, אף מפקדו ציין שממנו ידע שתמיד יקבל כתף. על אובדן של ילד אין ניחומים. מילים הן כלי של השתתפות בצער. אז רק אכתוב דבר קצר. שימרו על עצמכם מכל פגע, וצר. אני את אלונקו אזכור תמיד עם חיוכו הביישני והקצר. אבינועם.
הזמן עובר, ואתה חסר. תמיד אזכור את ימי חטיבת הביניים והתיכון השמחים, את כל השיחות במסנג'ר, את כל התמונות..כל הרגעים. את הטלפון האחרון, שבועיים לפני, אחרי שכל כך הרבה זמן לא דיברנו. "לנצח אחי, אזכור אותך תמיד...וניפגש בסוף, אתה יודע" משפחת פיינטוך היקרה, היו חזקים, אנחנו כאן איתכם! מתגעגעת נורא
חווינו כולנו יחד אמש ערב מרגש מאין כמותו. שמענו על אלון האדם ואנו מלאי התפעמות. זכיתם לגדל בן לתפארת. צר לנו על האובדן הכל-כך יקר ואנחנו אתכם. נזכור אותו לעד.
אלון,הנה חלפו להם כבר שלושה וחצי חודשים מאז אותו יום חמישי,ט' באב הארור והבלתי נגמר על אדמת לבנון,ואנו עוד ממשיכים לזכור כל רגע ורגע, כל דקה ושנייה מאותו אירוע. משפחת פיינטוך היקרה,באנו ביום זה להמשיך ולחזק אתכם ולומר:אלון,לעולם לא נשכח! פיטר קצ'קר,יונתן בירן,גל ירחי,גלעד שינדורף,נבו אלקבץ. חברים לנשק.
ערב הזיכרון מתקרב והדעת אינה תופסת.נראה והנה אתה מגיע עם החיוך הענק ומשחרר הומור לכל כיוון. כולנו נהיה שם אלון. המשפחה, החברים, לא עוזבים אותך לבד.אף פעם לא. ומנגד, אותיות חקוקות באבן שיש קרה ומנוכרה.
משפחת פיינטוך היקרה, אין לי מילים לומר, אולי קצת מוקדם לכך למרות שאין למילים שעה. נשאר לי רק לחבק אתכם חיבוק גדול. אוהבת המון- נטלי ברודנר
א אור שנלקח מאיתנו ל לא יחזור לעולם ו ורק התמונות והזכרונות ן נישאות איתנו לעד ! אוהבים ומתגעגעים אלייך.
פיינטוך חברי. הכרנו כשהתגייסנו יחד לאותו מקום. היינו בטירונות באותה מחלקה ובצמ"פ באותו הצוות (1ב). בחור מצחיק עם המון חוש הומור, חכם והכי הכי: חבר שאי אפשר כמעט בכלל למצוא. עם חיוך תמידי וגישה הומוריסטית להכל, בחור שכל כך כיף לשבת לידו, לצחוק, להיות ולדבר איתו. עברנו יחד את התקופות הכי יפות שיש בצבא, את המסלול. איבדנו חבר יקר שקשה לתאר עד כמה. לא אשכח אותך בחיים ותמיד אזכור. מעמרי זיו
את אלון הכרתי באימון המתקדם הוא היה השותף לחדר שלי. מה שאני רוצה לשמור מאלון זה את הטוב שהוא עשה לי, כי לא חשוב כמה היה קשה ולא חשוב כמה היה לחוץ בכל הרגעים אלון הצליח להרגיע ולהצחיק אותי. אני עדיין צוחק על איך שהוא היה צריך להרביץ לי שאני יקום בהקפצות (כי אני ישן כבד), אלןון היה נשמה טובה, תמיד כשהוא היה בסביבה הדברים נראו וררודים אפילו בחורף האפור. הייתי רוצה להוסיף פה ציתות שלדעתי מתאים לאלון "אל תתאבלו על המתים,אלא שימחו בחלקם על שהצטרפו לכח המניע את העולם" המשפט הזה מתאים לאלון כי איפה שהוא נמצא עכשיו הוא בוודאי מאושר ומחייך על כולנו בברכה .
...כל רגע ביום מהול בגעגועים קשים מנשוא אליך,אלון שלנו...
אלון, אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים , וכל כך הרבה כאלה הכרתי בך , ההומור,השפה הגבוהה מלאת התכנים, עומק מחשבתך ורגישותך לאדם לחי, אהבת הטבע הנופים וכל המראות שרק כמוך מיוחדים יכלו לראות, לגעת לחקור להבין ולדעת אלון אני כל-כך מתגעגעת מתאווה בך לגעת
אלון... הייתי התותחן השני בצוות, והיכרתי אותך רק למספר ימים אבל בזמן הקצר הזה כבר הספקת לגרום לי להיתאהב באישיות שלך ולאכול את הלב על כך שלא יצא לי להילחם לצדך בתוך הטנק ולהיות חלק אמיתי מהצוות, צוות 2 של שניידר. אם יש אינטרנט איפה שאתה נמצא תקרא ותדע כמה אתה חסר לי, לפלוגה, לחברים, וכמובן יותר מכולם למשפחה הניפלאה שלך. הלוואי שלכל יהודי תהיה משפחה נאמנה ואוהבת כמו שלך. עם משפחה כמו שלך אפשר להבין איך נהיית בן אדם כל כך מתוק ומקסים. אז אלון או פיינטוש יותר נכון, אנחנו לעולם נישאר צוות 2: יואב שניידר, אנדריי ברודנר, יאיר ברזילי, איתמר צור ואתה... מתגעגע ומצטער אחיך יאיר
big love
..נראה כאילו אנחנו מחכים להתעורר מהחלום שנקרא החיים. חלום עם תפאורה מושלמת של ניפלאות הבריאה וגוף, גוף לשכון בו בכדי לראות, לשמוע,להריח, לחוש, להנות ולחוות את כל שמסביבנו או..כביכול מסביבנו. אבל אנחנו נאחזים בקיום הזה כאילו היה אמיתי, כאילו היה ממשי. אבל הקיום הוא,הוא החלום ואלו המתעוררים זועקים מעולם הממשות האינסופית שהם כאן, ממשיים כל כך, ממש לידינו..מחכים שניתעורר.
עוד ערב חג אלון כשאתה לא איתנו..אבל כן איתנו..אין מי שיאכל את כלללל החלק הרך של החלה, יתפוס לי את כורסת הטלויזיה (תוך כדי איומים..) או יצחק מהבדיחות שלי..(רק אתה צחקת...) כל כך מתגעגעת..
ילד אתה עולם מלאך קטן בין הלאכים דרך דמעה שקופה אראה אותך בין כוכבים שנים אחלום עליך אסלול דרכי אלייך אתה איתי בנשמתי ילד אתה עולם....
אין מילים לנחם על אלון ועל ההקרבה הזו. מחזקים אתכם בנצי, יהודית, קרן ושרון אבנר ודבי.
לאבי והמשפחה כולה, מחזקת את ידכם בהתמודדות היומיומית עם האובדן והריק. האתר הזה הוא דרך נפלאה להנציח את יחודו של אלון, שמבלי להכירו בחייו כולנו לומדים להעריכו ולאהבו. מאחלת הרבה כוחות ושנה של נחמה והתחזקות. אורית
למשפחת פיינטוך היקרה כאם לחייל שנפצע קשה במלחמת לבנון השנייה אני מבקשת לחזק את ידכם בשעות קשות אלה ולהזדהות עם כאבכם.היינו בבית חולים ר"מבם בטיפול נמרץ כשאלון ועוד חילים הגיעו לשם לאחר הפציעה. אבי היה אתנו בקשר מתמיד בקר, חזק, ותמך. שתהיה לכם שנה שקטה.
כאחת שעברה אסון גדול ומתמודדת יום יום עם הכאב, מרשה לעצמי לומר שאני מבינה . כאם עצום,אין מזור,הזמן לא מרפא. שיר שכתבתי,מקדישה למשפחה. אבא של חייל איך אתה ישן בלילה אבא של חייל? איך אתה עובר את שעות הרעד? איך חולפים הרגעים,הדקות, ובכלל, איך מתלכדים סיפורי הגבורה עם הפחד? עיני דומעות על כל דקה של מלחמה שבה אורב המוות בכל פתח, לבי זועק על כל כומתה שהתייתמה בהותירה כאב נורא לנצח איך אתה ישן בלילה אבא של חייל? הן גם אתה היית פעם במדים, חשבת :לא יהיו עוד מלחמות עד שיגדל אז אמור לי,הזמנים לא משתנים?! בחזיוני הם גדולים וחסונים אך המשא כה כבד על כתפיהם זה של מדינה שלא מוצאת לה זכות קיום ובינתיים היא גובה את חייהם.
צער עמוק ממלא את הלב עם קריאת המילים המספרות על האדם שמאחורי השם. הבזבוז המשווע של תקוות וחלומות, אפשרויות ויכולות של אנשים צעירים - מקומם.
אינני מכירה את אלון,אך אין ספק שזהו כאב עמוק לראות פרח הנקטף באיבו. ולפי מה שקראתי באתר על אלון, הוא אכן היה פרח... משתתפת בצערכם ומקווה שלא תדעו עוד צער. אין הרבה מילות נחמה, אך אני מאחלת לך אבי ולבני המשפחה, שתמצאו את הנחמה למרות החלל שנפער בכם. יהי זכרו ברוך.
"איך נפלו גיבורים" תנחומי לאבי ולמשפחה...
כידידיו של דודך אבי, יודעים אנו כמה הוא אהב אותך ואיזה אדם מיוחד היית. אנו משתתפים בכאב המשפחה - שלא תדעו יותר צער.
ערב יום הכיפורים 2006 ונדמה שממך צריכים כל יושבי שמיים לבקש סליחה. את החלל שנשאר אצל יושבי הארץ אי אפשר למלא. נותרו הזכרונות, השירים וחסרון היותך מכה בכל עוצמתו. יהי זכרך ברוך.
רבי נחמן מברסלב אמר על אדם מיוחד עם היוולדו " היום שבו נולדת הוא היום שבו הקב"ה החליט שהעולם לא יכול בלעדיך" ןעם מותו של אדם כה מיוחד, אציל נפש ואהוב החליט הקב"ה כי לא יכול בעולם של מעלה בלעדיו. אלון, תחסר לנו מאוד בטוב ליבך,בהליכותיך הנעימות וצחוקך המתגלגל יהי זכרך ברוך
אלון, יום שבת היום ואנחנו מתגעגעים כל כך..
..."מיליון כוכבים בשמיים תופסים את הצבע שלך בעיניים, תן רק עוד שנייה אחת לומר לך שלום...."
,take a look at me now ,there's just an empty space an there's nothing left here to reminde me just memory of your face, phill colins
"ועצבות מהלה כל שמחה, כל שמחה ששמחתי, כמו ביקשתי דבר, דבר שאבד..."- כך אני מוצא את עצמי כל יום מאז שנהרגת לנו אלון.כל שביל מחשבה שלי עובר דרכך ונקטע ב-"אני לא מאמין שהוא לא חי,שלא ניפגש,נלחץ יד,נתחבק,נצחק נריב ושוב נצחק..." אני לא יכול לשכוח את הקול שלך קורא לי "אורנאי" באנחה. כל מחשבה עמוקה שלי עליך מרתיחה אותי, אני מרגיש שקשה לי לנשום, כאילו כל נשימה היא נטל, הלב רוצה לפרוץ החוצה מפני שהוא קטן מכדי להכיל את כל הכאב הזה,אך הוא כלוא בתוכי. אני כמעט לא בוכה, ובלילה בורח בשקט אל השינה.כל רגע אחר מכיל אותך. אני לא רואה אותך כנטל, ממש לא. אני אוהב אותך ושמח שאתה איתי ושאני לא שוכח אותך, אבל כועס על עצמי, כאילו אני מפחד שאני לא זוכר אותך נכון, כאילו ישנו איזה נוהל לזכר קרוב שנפטר או משהו. אני יודע שזה משוגע, אבל כשאין אותך פה שתענה, השאלות הקשות מחלחלות פנימה והופכות למשקעים בנפש. אני מנסה לברוח אל הצחוק לפעמים, אבל כל בדיחה, מצחיקה ככל שתהיה, מחמיצה כשאני תוהה מה אתה היית חושב עליה אם היית שם לשמוע אותי מספר אותה, וסימן השאלה הזה צורב וכואב. כל שיר מזכיר לי אותך, וכל פעם אני תוהה "איפה אתה? איפה עכשיו?" האם בפינה הנעימה שלך בשמיים שנפלטת אליה ובה אתה נח מוגן, או כלוא בתופת הטנק הנוראה? אני לא מצליח למקם אותך, דבר כל כך בסיסי שאפשר לדעת בדיוק על ידי נגיעה באדם.חלום בהקיץ שחלמתי בימים הראשונים לאחר מותך היה כך: אנו שנינו בלב ים, אני בגוף המים, רואה את דמותך מחוץ למים על רפסודה, מושיט לי את ידך,אך כולי מנווןוחסר יכולת תנועה, תקוע ברגע, כלוא במים - וידינו לא ניפגשות. אני רוצה לגעת בך, רוצה את החבר הטוב שלי בחזרה, אבל חסר אונים. אתה איתי, גם אם בהרגשה כבדה וקשה זו, אתה פצע מדמם, וטעמה המתוק של הילדות שלא תשוב אלינו עוד. אחיך בשר ודם לעד, אלון
אני לא יודעת מה להגיד במצבים הללו למעט שלא תדעו עוד צער
כאבכם הוא גדול ואובדנכם עצום. הלוואי ותמצאו מזור לכאבכם ושלוה לנפשותיכם.
הזדהות טוטאלית עם כאבכם. גם אני חלק ממשפחת השכול ושמו של אחי היקר ז"ל גם כן הוא אלון- אכן שם מיוחד שמאפיין את המיוחדים והראויים לו! המשיכו בחוזקה המתאפשרת בפעילות ההנצחה למענו כי זה כל מה שנותר לנו מהם - זכרון נצחי של חייהם ושל עולמם המלא.
בתור שריונר אני כואב במיוחד על מותו של אלון. מילים לא יוכלו לשכך את הכאב הרב שעוברת המשפחה. אני רוצה למסור את תנחומיי למשפחה ולמסור בהזדמנות גם לכל המשפחות שאיבדו את יקיריהן במלחמה בלבנון. שלא תדעו עוד צער. יהי זכרם של הנופלים ברוך
משתתפת בצערכם,מבינה היטב את אובדנכם,שולחת חיבוק של הבנה. אכן בן ואח נפלא יש לכם שישאר לנצח צעיר איתכם בלב. ליאת
אין מילות נחמה לדבר כה נורא ואני רק מקווה שתמצאו כוחות לשאת את צער הזה ותמיד לזכור כי במותם ציוו לנו את החיים ועלינו לעשות הכל כדי להיות ראויים להם
במהלך העבודה על האתר של אלון גילינו עד כמה אלון היה מדהים ועד כמה הוא השפיע על סביבתו. חבל לנו מאד שלא הכרנו את אלון קצת יותר טוב. יהי זכרו ברוך לעד וחיבוק חם למשפחה.
ממרחק של אלפי ק"מ מארץ ישראל, בארה"ב- לוס אנגלס, יושב ילד בן 24 שלא היה בארץ בזמן המלחמה...מדי פעם הוא דפדף באתר חדשות כדי לראות מה קורה בארצו... לרגעים מסויימים הזמן עוצר ובחדרי חדרים שם בפנים נושאים תפילה שלא נדע צער מהו... הילד הזה בן 24 שיושב אי שם רחוק הוא אני...נשאר רחוק...
אלונקו בלונקו מלפפונקו! מומין בכל רמ"ח איבריו!
 
האתר תוכנן, עוצב, נבנה ונתמך ע"י אבי ושירה נשמח לתגובות